<h1>ספר האסופות מכת"י — הלכות פסוקות מאבי העזרי בדיני פת ושמן</h1>
<h2>דף לא:</h2>
מה שהיתירו שכר של גוים מדתני' הכוספן של גוים שהוחמו בהן חמין בין ביורה גדולה בין ביורה קטנה מותר דקיימא לן נותן טעם לפגם מותר, ומשום בשולי גוים נמי ליכא שסמכו חכמים דבר זה על מקרא זה [דברים ב'] ומים בכסף תתן לי ושתיתי מה מים שלא נשתנו מברייתן על ידי האור ואין בו משום בישולי גוים אף כל שלא נשתנה מברייתו על ידי האור אין בו משו' בישולי גוים.
<h2>דף לה:</h2>
א"ר יוח' פת השנוי בי"ח דבר אינ' מחוורת כי יש חלוקים עלי ואו' שהותר בב"ד, ואפילו לדבריהם נמי דוקא בשדה, אבל למאן דא' הותר הותר לגמרי, ומשום גיעולי גוים נמי ליכא דבכמה דוכתי מוכחא דסתם כלי גוים בחזקת שאינן בני יומן, וכשהתיר ר' יהוד' נשיאה השמן אפלו בעיר לשמואל הכי נמי גבי פת, דאמ' גזרו על פתן משום שומנן, ופריך מאי אולמיה דשמן מפת, אל' על פתן ושומנן משום יינן, ואפילו לרב דא' דניאל גזר עליו נר' לה"ר אבי"ה דלפי המסקנ' הותר השמן אפילו בעיר, ומכל מקום כיון שנהגו אבותינו בשמן שלא לאוכלו הוו להו דברים המותרין ואחרי' נהגו בו איסור ואי אתה רשאי להתירו בפניהם, דגזירת י"ח דבר אפילו אם יבא אליהו וב"ד אין שומעין להם. ושוב מצאתי פסק וראיה דאדם המתאכסן בבית חברו שמותר לו לאכל מפת המצויה לו ואין צריך להטריח בעל ביתו לאפות פת אחר לצרכו, כי יש שיש לו ואינו רוצה ויש שרוצה ואין לו ואין הוא יכול למנוע מהם.
<h2>דף לו.</h2>
הא דתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אל' אם כן יהא גדול ממנו בחכמה ובמיניין הא גדול מבטל דווק' באיסו' והיתיר שנוגע לכל ישר' וטע' דאין גוזרין גזירה על הציבור אל' אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה אבל אם גוזרי' קהל אחד גזירה אחת לתקנתם שצריך להם שאין כח לשום קהל אחר בעולם ולא לשום רב בעולם לבטלה אם לא מדעתם.
בירושל' פר' קמ' דשבת [ה"ד] שמן מי אסר רב יהוד' א' דניאל אסרו דכת' [דניאל א'] וישם דניאל וגו' ר' חייא בשם ר' יוח' שהיו עולין להר המלך ונהרגו עליו. ומי התירו ר' ובית דינו. ר' יוח' בעי ור' ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו ר' יוח' כדעתיה דא"ר יוח' בשם ר' אלעזר בר' צדוק כל גזירה שב"ד גוזרין ולא קבלו רוב ציבור אינה גזירה ובדקו ומצאו בגזירתו של שמן ולא קבלו עליהן רוב צבור. יצחק בר שמואל בר מרתא נחת לנציבין אשכח לר' שמלאי הדרומי יתיב ודריש ר' ובית דינו מתירי' מה שאסר דניאל וחבורתו. שמואל קביל עילויה ואכיל, דשמואל היה מתירו אפילו בעיר ורב לא אכל דהוא היה אוסרו. א"ל שמו' אכול דאי לא אנא כתיב עלך זקן ממרא. א"ל עד דאנת תמן אנא ידע מאן ערער עלה שמלאי הדרומי ואטרח עלויה ואכל. וכיון דרב גופיה כד אטרח עליה אכל מכאן האוכל פתן אפילו בעיר לא הפסיד דבמנהגא תליא מילתא. ואפילו שכר דאית ביה משום חתנות [לעיל ל"א ע"ב], רב פפא מפיק ליה אבבא דחנותא ושתי רב אחא מייתי לביתיה ושתי ותרוייהו משום חתנות.
<h2>דף לח:</h2>
מה שהיתירו שכר של גוים מדתני' הכוספן של גוים שהוחמו בהן חמין בין ביורה גדולה בין ביורה קטנה מותר דקיימא לן נותן טעם לפגם מותר, ומשום בשולי גוים נמי ליכא שסמכו חכמים דבר זה על מקרא זה [דברים ב'] ומים בכסף תתן לי ושתיתי מה מים שלא נשתנו מברייתן על ידי האור ואין בו משום בישולי גוים אף כל שלא נשתנה מברייתו על ידי האור אין בו משו' בישולי גוים.
